ואם מחר לא יבוא / גֶ’ן סנט ג’וּד

אֵייברי בֶּרן עומדת על שפת הנהר הסמוך לאוניברסיטת איטון בניו המפשייר ביום הולדתה התשעה-עשר. היא השאירה מכתבי פרידה לכל אוהביה, אחרי שהשלימה עם כך שאין לה שום סיבה לחיות יותר. הדיכאון שלה הוא מצב, תחושה, מקום. מקום שבו הדברים לא ישתפרו לעולם. מקום שבו ממילא לא מגיעים לה חיים טובים יותר. מקום שבו העולם ממשיך להסתחרר סביבה במלוא קשת הצבעים, אבל היא לכודה בתחושה אפורה משלה.

רגע לפני שהיא קופצת אל מותה, אייברי מגלה שאסטרואיד ענק מתקדם לעבר כדור הארץ ושנותרו לאנושות תשעה ימים לחיות. פתאום תחושת החורבן הפרטית שלה כבר לא כל-כך פרטית, אלא מתפשטת לכל המקומות ואוחזת בכל האנשים, וכולם צריכים ללמוד לשרוד יחד.

כדי לחסוך סבל נוסף ממשפחתה ומחברותיה, אייברי בוחרת לחיות במשך תשעה ימים נוספים בעולם שונה ממה שהכירה. וככל שהזמן אוזל וסודות נחשפים, אייברי נחושה לעשות הכול כדי להציל את האנשים שהיא אוהבת – וחשוב מכול, היא לומדת להציל את עצמה, לומר את האמת, להילחם על אהבת נעוריה ולמצוא שוב תקווה בימי המחר שעוד נותרו.

ואם מחר לא יבוא, ספרה הראשון של גֶ’ן סנט ג’וּד, הוא רומן מופתי שפורש עלילה עוצרת נשימה של עתיד אפוקליפטי שעשוי להתרחש בכל רגע. הוא עוסק בנושאים חשובים כמו דיכאון, אהבה חד מינית, בריאות הנפש ובושה – ובכך שתמיד אפשר לאחות את השברים, גם אם תהליך הריפוי איטי ולא רציף.